<h1>אהל מועד שער השחיטה דרך א'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
השוחט בליל' בלא נר והסומא ששחט שחיטתן כשירה בדיעבד.
<h2>דף טו.</h2>
השוחט בשבת במזיד לא יאכל הוא לעולם אבל לאחרים בו ביום אסור ולערב מותר ובמ"ש ממתינין בכדי שיעשו לדעת ה"ג וכ"כ רש"י ויש מתירין מיד למוצאי שבת שחט בשוגג מותר אפי' לעצמו מיד למ"ש אבל לבו ביום אסורה שחיטתו אפי' לאחרים אע"פ ששחט בשוגג והמבשל בשבת בשוגג יש מתירין מפני שראוי לכוס (היה) [חיה] וי"א שדין מבשל כדין שוחט לכל הדברים שאמרנו וכן עיקר. השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא פי' לכוס כשהוא חי לאחר שהדיחו יפה ואע"פ שלא חלה מע"ש מותר לדעת הרמב"ן ונתן טעם שלא הוקצה אלא מחמת השחיטה וכשבא ענין שהשחיטה מותרת בו שוב אין בה מוקצה וכן פסק רשב"א ויש מהראשונים שאוסרין אא"כ שחט לחולה שחלה מבע"י. המבשל לחולה בשבת אסור לבריא אעפ"י שנתבשל ע"י ישראל גזירה שמא ירבה בשבילו אבל למ"ש מותר ועוד נאריך בדינין אלו בנתיב ה' מדרך ג' של שער השבת.
<h2>דף יט.</h2>
ומקום שחיטה של בהמה ושל חיה בקנה ושל עוף משפוי כובע ולמטה דהיינו ששייר בחיטי והם גרענים שבראש הקנה הדומין לחיטין והם ניכרין בבהמה אבל לא בעוף וצריך לשייר למעלה כלפי הראש ושוחט למטה מהם ומגיע בבהמה ובחיה עד הקנה שהוא כנגד אונה הפחותה כשתולה הטבח את הבהמה ברגליה אבל היא עליונה כשתולה הטבח את הריאה וזהו כל אותו קנה שמוציאים אבל כל אותו שתוכל להוציא כשמושכין בראשה אינו כשר לשחיטה, השוחט בושט אפי' משהו חוץ למקום שחיטה טרפה לפי שאין בושט דין הגרמה כלל.
<h2>דף כז.</h2>
השוחט צריך לכתחילה לשחוט כל שני הסימנין ואפי' בעוף חוששין שמא לא ישחוט הרוב, שחט אחד וחצי בבהמה ובחיה רוב שנים ובעוף רוב אחד ואפי' רוב קנה שחיטתו כשרה ובעינן רוב הניכר והואיל ויש עובי על צד עלליון של קנה אע"פ ששחט רוב עוביו אין זה קרוי רוב דתרתי בעינן רוב עוביו ורוב חללו.
<h2>דף כח.</h2>
כתי' [דברים י"ב] כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן לך ה' אלקיך לך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך ר"מ אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הלכות שחיטה וזהו כל שחיטת הוושט ושחיטת הקנה ורוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה ובחיה ונוטריקון של אש"ר אחד שנים רוב וגם נוטריקון של כאשר למפרע רובו של אחד כמוהו וגם ראיה מדכתי' [ויקרא א'] ושחט ממקום ששח(ט) חטאהו כלומר הכשירהו וכתי' וזבחת ממקום שזבח חטאהו, [כ"ז ע"ב] דגים אינן בני שחיטה מדכתב רחמנא גבי בהמה שחיטה וגבי דגים אסיפה ומ"מ מי שאכלן בחיותן עובר משום אל תשקצו וחגבים נאמר עליהן אסיפה שנ' [ישעיה ל"ג] אוסף החסיל ואע"ג דכתי' אסיפה גבי שליו התם לא כתי' אסיפה גבי שחיטה בבהמה כמו שכתוב גבי דגים.
<h2>דף כח:</h2>
ובשעת שחיטתה שהדם חם צריך לשחוט בין בבהמה בין בעוף את הורדין או נוקב אותם בקוץ כדי שיצא כל הדם מהן ואח"כ אוכלין בצלי או חיין אם ירצה לא שחט את הורדין צריך לחתוך אבר הבהמה או העוף ששחט שאפי' רצה לאכול ממנה בשר צלי או חי הואיל ולא שחט את הורדין או לא נקבץ אסור עד שיחתוך אבר אבר ותמלח ולא תועיל חתיכת הורדין אלא לצלי אבל לקדירה צריך לחתוך חוטין שבתוך הבשר ולמלוח אותן ולא די לו בחתיכת הורדין לפי שאין כח במלח ככח האש כן דעת אהר"א וי"א שאפי' לקדירה סגי בשחיטת הורדין וכך נהגו בד"א בחוטין שבגוף שלא אסרום משום דם אבל חוטי היד והכתף והלחי צריך לחתוך אותם אע"פ ששחט הורידין. מי שעבר וצלה בהמה או עוף שלא נשחטו הורידין מחטט אחר חוטי דם וזורקם ונוטל את מקומם, ויש מקילין לומר שאין שחיטת ורידין אלא למצוה וי"א שאפי' חתך הורדין צריך ניקור בכל מקום שיש בו דם מפני שנתקרר הדם ואינו יוצא במליחה עד שיחתכם ויסלק אותם.
<h2>דף לג.</h2>
הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית שחיטתה ומדיחה יפה ומולחו ומדיחו וממתין לה עד שתצא נפשה אבל קודם שתצא נפשה אסור לאכול כלל מבשרה, השוחט ולא יצא ממנה דם שחיטתה כשירה ואין אומרים שמא מתה היתה.
<h2>דף מד.</h2>
תרבץ הושט והוא כל המקום שאינו קוץ כשחתכו אינו מקום שחיטה וכמה שיעורו כדי תפיסת יד וי"א שיעור ד' אצבעו' וי"א שיעור תפיסת יד הוא בושט עצמו מלבד התרבץ וכ"ן מלשון ושט נתנו בו חכמים שיעור י"א שתי אצבעו' וי"א שיעור רוחב אצבע ובסוף זה השיעור מתחיל מקום שחיטה עד מקום שישעיר שזה מקום שיש שם שער שגודרין מעל כרס הפנימי, שיעור זה אינו אלא בבהמה אבל בעוף הכל לפי גודלו וקטנו וי"א ששיעורו למעלה כל שכנגדו בקנה מקום שחיטה ולמטה עד גג הזפק.
<h2>דף מה.</h2>
ומקום שחיטה של בהמה ושל חיה בקנה ושל עוף משפוי כובע ולמטה דהיינו ששייר בחיטי והם גרענים שבראש הקנה הדומין לחיטין והם ניכרין בבהמה אבל לא בעוף וצריך לשייר למעלה כלפי הראש ושוחט למטה מהם ומגיע בבהמה ובחיה עד הקנה שהוא כנגד אונה הפחותה כשתולה הטבח את הבהמה ברגליה אבל היא עליונה כשתולה הטבח את הריאה וזהו כל אותו קנה שמוציאים אבל כל אותו שתוכל להוציא כשמושכין בראשה אינו כשר לשחיטה, השוחט בושט אפי' משהו חוץ למקום שחיטה טרפה לפי שאין בושט דין הגרמה כלל.
<h2>דף צג.</h2>
חוטין שאסרו משום דם לא אסרו אלא בבהמה אבל בעוף לא דהואיל ורבים הם תורת בשר עליהם לכל דבר מפני דקותם ורשב"א כתב בעוף ובבהמה יש חוטין שאינם מנקין אפי' דרך הורדין והם חוטי היד והכתף והלחי וכן (בעוב) [בעוף] בלחי ושבגף ולפי' צריך לחתכן אפי' לצלי ואם לקדירה צריך חתיכה ומליחה וחוטין שתחת הלשון בכלל חוטי הלחי הם ע"כ ויש שנהגו להחמיר כדבריו וחותכין אפי' חוטי העוף.
